בכתב ההגנה הרשות המקומית טענה כי ביום האירוע היתה סופה מלווה ברוחות חזקות ומשכך מדובר בכוח עליון שלרשות המקומית לא היתה כל שליטה עליו, ושבועיים לפני האירוע העירייה גזמה את העצים ברחוב המדובר.

יש להוסיף לנסיבות האירוע, כי לאחר האירוע הגיע נציג העירייה ושאל למי שייך הרכב, אך מאחר והיתה הפסקת חשמל באזור והאישה לא יכלה לצאת מביתה נוכח סופת הגשמים החזקה, המתינה לשעות הבוקר כדי לבדוק את הנזק שנגרם לרכב.

למרבה הפתעתה, גילתה האישה כי הענפים שפגעו ברכב נלקחו מן המקום ונוצר קושי ראייתי הקושר את הנזק שנגרם לרכב לרשות המקומית.

העברת נטל הראיה

האישה טענה כי יש להעביר את נטל הראיה לפתחה של הרשות המקומית נוכח הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו ובהתאם להוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין – נוסח חדש.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע:

“בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה.”

האם נפילת עץ על רכב מעידה על רשלנות?

בית המשפט קבע כי לא ניתן לומר, באופן מוחלט, כי נפילה של עץ מתיישבת יותר עם רשלנות של הרשות המקומית, מאשר עם העדר רשלנות וקבע כי יש להעביר את נטל השכנוע לאי גרימת הנזק לרשות המקומית.

מה שטרם להחלטת בית המשפט להעביר את נטל השכנוע, היה אירוע שהרשות המקומית אישרה את קיומו, שכלל גיזום של העץ שבועיים לפני הסופה, וייתכן מאוד כי נותרו על העץ ענפים שניתן לקשור אותם לנזק של הרכב.

בית המשפט הוסיף וקבע כי אופן הטיפול של הרשות המקומית בעצים שבתחומה ודרך ההיערכות לקראת סופת גשמים, נמצא מטבע הדברים בידי הרשות המקומית, ובנסיבות אלו, חל על הרשות המקומית "כלל הידיעה המיוחדת", הקובע כי מקום בו המידע נמצא בידיעתו הייחודית של הנתבע, די בכך שהתובע עומד בנטל קל של הבאת ראיות ראשוניות על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות אל שכם הנתבע.

מאחר והעירייה לא טרחה להביא ראיות לשלול את טענות האישה, ואף לא תיעדה את פינוי הענפים מרכבה של האישה, גרמה לנזק ראייתי, דבר שהקשה לבחון את המפגע בזמן אמת, ולכן קבע בית המשפט כי העירייה לא הצליחה להוכיח כי לא התרשלה בפיקוח ותחזוקה שוטפת של העצים.

האם טענת כוח עליון יכולה לעמוד לרשות העירייה?

העירייה טענה כי ביום האירוע היה מזג אוויר סוער במיוחד שמהווה כוח עליון ויש בו כדי לפטור אותה מאחריות כלפי האישה בגין כל נזק שנגרם לרכבה. כדי לבסס את טענתה, החליטו בעירייה להביא חוות דעת מומחה.

חוות הדעת של המומחה היתה “מלאת חורים” ולא כללה התייחסות לעניין השכיחות של מזג אוויר סוער באזור בשנים עברו ודבריו של המומחה היו לא מבוססים ואינם ניתנים לבדיקה. לאור קו ההגנה הבעייתי של העירייה, קבע בית המשפט כי לא הוכחה טענת העירייה כי המדובר בכוח עליון.

סוף דבר

בית המשפט פסק לטובת האישה את מלוא הנזק והשית על העירייה והגוזם שהועסק על ידי העירייה את מלוא האחריות.

המלצות

במידה ונגרם לכם נזק וקיים קושי להוכיח את מידת האחריות של הרשות המקומית בהיעדר ראיות, זה לא אמור למנוע מכם לנסות ולהשית את האחריות מכוח אותם כללים שהוזכרו לעיל.

בנוסף, יש לבדוק האם הרשות המקומית ביצעה את מלאכתה נאמנה ונערכה מבעוד מועד לקראת עונת החורף, כך שלא בהכרח אתם אחראים לקרות הנזק.

והמלצה אחרונה לסיכום, תשתדלו לא להחנות את הרכב מתחת לעצים בעונת החורף, כי עדיף למנוע את הנזק מבעוד מועד.