כידוע בכל בית משותף קיים תקנון. דיירי הבית המשותף יכולים לאמץ את התקנון המצוי או לערוך תקנון מוסכם האמור להסדיר את החיים בבית המשותף. במאמר הנ"ל תוכלו לראות כי במקרים בהם אחד מהשכנים מבקש לעשות שימוש לרעה בזכיותיו, בית המשפט לא ימהר לסייע לו ולתת לו סעד אם מבקש לעשות זאת בחוסר תום לב.

מכיוון שלא חסרות דוגמאות וכמעט כל אחד מכם בוודאי מכיר לפחות סיפור אחד, בחרנו להביא בפניכם סיפור מעניין.

מדובר על שכן חדש שהגיע לבית בו גרים מספר מועט של דיירים בשכנות טובה מזה שנים רבות, ולכל אחד מבין הדיירים הוצמדה חניה אחת ברכוש המשותף. כך יצא כי לכל הדיירים, פרט לדייר החדש יש יכולת להחנות שני רכבים בטור, אחד לאחר השני וזאת מבלי להפריע ליתר השכנים להיכנס או לצאת מן החניה.

ליבו של הדייר החדש נחמץ והוא החל לנסות ולשנות את רוע הגזירה. מעשיו באו לידי ביטוי ביצירת פרובוקציות וחסימת שביל הגישה לחניון ובכך למנוע מיתר הדיירים להכניס את רכבם. מאחר ומעשיו לא הועילו בחר לנסות את מזלו בבית המשפט.

בפסיקה הועלו מספר טענות ונקבעו כללים שכדאי להכירם בטרם נוקטים בהליכים משפטיים הכורכים בהוצאות כספיות לא מבוטלות.

1. סעיף 14 לחוק המקרקעין קובע: "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר". עיננו הרואות כי סעיף 14 לחוק, מגביל את כוחה של הבעלות ומונע מאת הבעלים לעשות שימוש לרעה בזכותו.

2. בפס"ד שניתן על בית המשפט בעליון בעניין רוקר נ' סלומון נקבעו מספר שיקולים שבית המשפט שם לנגד עיניו בטרם:
"השיקול הראשון הוא עוצמתה של הזכות הקניינית שנפגעה: האם מדובר בזכות במקרקעין או במיטלטלין והאם מדובר בבעלות או בזכות אחרת, חלשה הימנה. השיקול השני הוא עוצמתה של הפגיעה בזכות, לרבות היקף הפגיעה ומשך הפגיעה. השיקול השלישי – משני בחשיבותו לקודמיו – הוא עוצמת התוצאות של הסרת הפגיעה לגבי הפוגע בזכות. השיקול הרביעי הוא התנהגותם של בעלי-הדין".
כפי ניתן לראות בדבריו של בית המשפט בבואו לאזן בין זכויות של שכנים, יילקחו בחשבון עוצמת הזכות שנפגעה, זכות במקרקעין (לדוג' דירה) או זכות במיטלטלין (חפצים שניתן להעביר ממקום למקום) ובאיזו מידה היה היקף הפגיעה, קלה או זניחה ובסופו של דבר התנהגות הצדדים- כאן יש דגש מיוחד על תום ליבם של הצדדים.

3. בתיק מספר 2/11 יונה שמיר ואח' נ' שרה פריש ואח' (פ"ת) מפי המפקחת טלי להב נקבע:
"ישאל השואל האם יש בהתנהגות זו משום העדר תום לב. לטעמי, בנסיבותיו של המקרה ולאור התוצאה המבוקשת שתהא אכן "לא לי אף לא לכם" יש משום פעולה שלא בתום לב. בין היתר נטען, כי התובעים המציאו לידי הנתבעים "הסכמה" בדמות המכתב".
במילים פשוטות, המפקחת קבעה כי שכן המבקש לפגוע בשכן אחר, כמו בדוגמא בנושא החנייה, יש בה חוסר תום לב מכיוון שהשכן החדש רוצה למנוע הנאה ויכולת שימוש ליתר הדיירים כי אין ביכולתו ליהנות באותה מידה.
לסיכום, לא כל זכות במקרקעין צודקת ונכונה ככול שתהיה, תזכה לגיבוי מצד בית המשפט אם ניתן לראות בהתנהגות המבקש רצון להתעמר ולהתנכל ברעהו.

משרד עו"ד אמון, עוסק בליווי בעלי נכסים הגרים בבית משותף מרובה דיירים ומסייע לאלו המבקשים לשמור על רכושם ועל זכותם לעשות שימוש סביר בביתם בקרות סכסוך בין שכנים המתגוררים זה לצד זה.

פנו לעורך דין אזרחי ועמדו על זכויותיכם!